מה קורה בזמן שאנחנו יושבים על "גדר ההחלטות", ולא מחליטים לכאן או לכאן?
בשיר של אריק איינשטיין משתמעת חוויה פסטורלית מבין המילים, שכוללת פיזור חיוכים לכל עבר, כשאנחנו לגמרי בעניינים.
למטאפורה של "ישיבה על הגדר" מצטרפת לא פעם התייחסות שגורסת שגם היעדר החלטה היא סוג של החלטה.
המאמר הזה יעסוק בחולייה המשמעותית שנקראת שינוי, זו שמחברת בין שלב אחד בחיים לבין השלב הבא; ויתייחס לשאלה מה קורה כשאנחנו מעכבים שינויים או לא מחליטים.
האם מדובר בחוויה שמזכירה את האווירה בשיר? (תתכוננו להיות מופתעים).
אבל, נפתח בהקדמה שתאיר על הסימנים לשינוי, איך הוא מתבצע וגם אילו צורות לובש השינוי.
איך יודעים שהגיע הזמן?
בצורה הפשוטה ביותר שינוי מתרחש כשתהליך אחד מסתיים ותהליך שני עומד בפתח. ובכל זאת איך יודעים שהגיע הזמן?
הנה מספר פרמטרים שמבשרים על בואו של השינוי:
– תחושת "מיציתי" – הרגשה שמאסנו בקיים ומעין בעירה פנימית להתחיל לנוע.
– "לא עובד לי יותר" – מה שהצליח עד כה, כבר לא מצליח או לא עובד בהתאם לציפייה שלכם.
– "אין לי כבר אנרגיה לזה" – עייפות החומר ממצב כלשהו, שמרוקנת את מאגרי האנרגיה.
– אין חדש תחת השמש – האוטומט שלכם עובד שעות נוספות, ואין כבר התפתחות.
תרשים הזרימה של השינוי
השינוי יכול ללבוש צורות שונות.
הוא יכול ללבוש את בגדי המהפכן המתריס, ואז אנחנו עושים שינוי מקצה אל קצה, ובוחרים כיוון שונה לחלוטין ממה שעשינו קודם.
שינוי אחר יכול ללבוש צורה של גלגלי שיניים: דבר אחד מוביל לשני. לדוגמה: אחרי שנים של עבודה כשכיר ורכישת ניסיון וקשרים בתחום מסוים, אנחנו פותחים עסק עצמאי.
יש שינוי שנעשה בתהליך שמזכיר קצת סדר בארון בגדים. הכוונה לשינוי שבמהלכו מתבצע ניקיון והתייעלות בתוך המסגרת: משאירים את מה שעובד, ומעבירים הלאה את מה שכבר אינו מתאים.
התהליך הזה יכול להופיע גם כשינוי פנימי שאדם עושה בתוך עצמו, במיפוי תחומי העיסוק שכבר פחות רלוונטיים, וכמובן יכול גם להתקיים בתוך ארגונים או במחלקות.
תהליך אחר של שינוי מתנהל בצורה מתונה יותר, ונעשה באמצעות מיזוג. פה אפשר לקחת את הישן והטוב, ולהוסיף לו את החדש והעדכני.
ויש שינויים שמקבלים צורה של התנדפות, למשל: חיבורים עסקיים שמתרופפים כי האינטרס ההדדי נחלש; או מערכת יחסים שמתחילה לדעוך, פשוט כי מה שהחזיק אותה כבר לא קיים.
כשהמועד לשינוי הגיע, אבל ההחלטה לנוע מסתובבת במעגלי ההיסוס
לפעמים המועד לשינוי מתדפק על דלתנו, אבל אנחנו טרודים כל כך מה"רעשים" שמגיעים מכיוון אחר לגמרי, או בוחרים לנקוט בשיטה של "שמיעה סלקטיבית", כדי שלא נאלץ להתפנות לדבר הבא.
לדוגמה, מנהלים שברור להם שהגיע הזמן להכניס תוכנית התייעלות למחלקה, אבל עוד לא החליטו לצאת לדרך.
אותם מנהלים יכולים להתלהב מאוד מהיעילות ומהחדשנות שמביאה עימה התוכנית, אבל היציאה לדרך מתחילה להתערפל.
הדוגמה הזו משקפת תחושה של רבים, שזיהו שהאנרגיה לתהליך הקודם באה אל סופה, אבל מתעכבים בתנועתם קדימה.
"מה כבר יכול להיות?!" מפחיתים אותם אנשים מחשיבותה של הדחייה, אחרי שטמנו במגירה את התוכנית לשינוי שזמנה כבר הגיע.
שאלה רטורית אינה מבקשת לרוב תשובה, וחבל; כי דווקא במקרה הזה חשוב לחשוף את התשובה לשאלה – מה כבר יכול להיות?
בזמן השינוי מתרחשים במקביל שני תהליכים: האנרגיה לתהליך הקודם מתרוקנת לאיטה, או מסתיימת, ומצד שני מרחפת מעל האנרגיה לתהליך החדש, שמחכה שימשכו אותה מטה וישתמשו בה.
הדימוי שיכול לתאר בצורה יפה את התהליך הוא בלון אחד שהתרוקן מהאוויר, ומצד שני בלון שמרחף במלוא נפחו, וממתין שנרים את הראש ונמשוך אותו אלינו.
בתוך הבלון הזה נמצאת האנרגיה לתהליך, שכוללת התלהבות, חיוניות, שמחת חיים, בריאות, רעיונות חדשים, אפשרויות שנפתחות בפנינו, מימון כספי וכדומה.
אבל מה קורה כשהאנרגיה מהתהליך הקודם הולכת ואוזלת, ולא החלטתם עדיין למשוך את בלון האנרגיה החדש – כלומר התיישבתם על הגדר בפוזה של "רגל פה רגל שם"?
בזמן הזה כל האוצרות הולכים ומצטמצמים, כי כמו בסיפור הילדים "זה סופו של כל בלון"; גם בלון שמרחף מעל במלוא האנרגיה, סופו להתכווץ.
אנחנו, לעומת זאת, יושבים בכיף על הגדר, וההרגשה לעת עתה טובה. אבל בלי ששמנו לכך לב, אנחנו מתחילים לנבול. כלומר, האנרגיה המובטחת מתחילה להיעלם.
ואם נזכרתם באיחור, שאתם כן רוצים למשוך אליכם את בלון האנרגיה, ולהתחיל להזיז את התהליך, דעו שתידרשו להשקיע מאמץ נוסף. אפשרי, אבל כרוך בקשיים.
כי כשהטיימינג בעיכוב, האנרגיה שמתקבלת לפעולה מעטה יותר ביחס לאנרגיה המקורית שיכולנו לקבל בתזמון הנכון.
המוטיבציה לפעולה נמוכה יותר, התמיכה והאפשרויות מצומצמות יותר, והתנועה תהיה פחות זורמת.
מכאן המסקנה ברורה כמעט מאליה – חשוב לא רק לזהות את מועד השינוי, אלא גם לצאת לדרך בזמן!
כשהמציאות מטשטשת את מועד השינוי
יש מצבים שהם מחוץ לשליטתנו. כלומר יש תוכניות, קיימת האנרגיה להניע את השלב הבא, וייתכן אפילו שהתקבלה גם החלטה לצאת לדרך, אבל אירועים מבחוץ משבשים את התוכנית, או שמתגנבת הרגשה שכדאי להמתין קצת, כדי שהמציאות תתמוך יותר במהלך.
למשל, אתם מתכננים לעזוב מסגרת עסקית, אבל למרות שאתם מרגישים שסיימתם וקיימת בתוככם האנרגיה להניע את השלב הבא, לא תוכלו להוציא את התוכנית אל הפועל לפחות לעת עתה, היות שאתם מכהנים בתפקיד משמעותי במסגרת הזו עד לסוף השנה, או שאתם לוקחים חלק בפרויקט משמעותי וכדאי לחכות לסופו.
לפעמים, אף על פי שאתם מרגישים בשלים לשינוי, המציאות הפיזית עדיין אינה מאפשרת לקיימו. גם פה החלטה צריכה להתקבל. כלומר, להחליט להתעכב, להישאר או להמתין – וזו בהחלט החלטה, ששונה מאוד מהישיבה על הגדר. כי במקרה הזה מתקיימת החלטה מודעת של המתנה, שנותנת לנו אנרגיה לזמן ההמתנה, אורך רוח והנאה מהקיים.
לסיכום
זיהוי הטיימינג הנכון לשינוי אינו מבטיח לבדו את שינוי. ללא החלטה לצאת לדרך ופעולה, האפשרויות התומכות בשלב הבא לא יוכלו להתממש.
אל תחכו לשינוי. גבשו החלטה וצאו דרך בזמן!
תכנים נוספים
