עד שירד החושך הוא המשיך לגלף את השרפרף שהוא עובד עליו כבר שבוע בעודו משוחח בנינוחות עם אשתו על תלאות היום ומה צריך לעשות מחר. כשהחשיך לגמרי הם הלכו לישון, עד זריחת השמש למחרת.

אתמול, איש באמצע חייו התעורר בבהלה לקול השעון המעורר בטלפון שלו. לאחר כמה שניות בהן ניסה להיזכר איזה יום היום, הוא התיישב ונשם נשימה עמוקה, מכין את עצמו ליום חדש.

לאחר מקלחת קצרה הוא נעמד מול ארון הבגדים וניסה להחליט איזו חולצה ללבוש ואיזו עניבה תתאים לה. יש ישיבת הנהלה היום והוא חייב להיראות מקצועי, אבל לא כבד ומרובע מדי. "מעניין איזו עניבה המנכ"ל יבחר" חשב בינו לבין עצמו ויצא מן הבית. בדרך לעבודה הוא עצר בקפה הקבוע שלו, שם המתינו לו 36 סוגי משקאות שונים ו- 50 מיני מאפה. בדרך כלל הוא בחר באספרסו ארוך ומאפה אוכמניות, אך היום, לקראת הישיבה החשובה, הוא הרהר באפשרות לגוון קצת ולבחור משהו אחר.

לאחר 5 דקות של התלבטויות הוא בחר באספרסו ארוך ומאפה אוכמניות והמשיך לתחנת הרכבת. כשהגיע למשרד והתיישב מול המחשב הוא ראה שיש לו 45 הודעות שלא נקראו בחשבון המייל של העבודה ועוד 12 בחשבונו הפרטי. הדו"ח שהוא אמור לשלוח בצהרים היה עדיין פתוח, לא גמור, על המסך והוא היה צריך לגמור את המצגת לישיבת ההנהלה. מה לעזאזל לעשות קודם?! בסוף היום הוא חזר תשוש הביתה, מרגיש שהוא לא הספיק כלום. עייף ומוטרד הוא החליט שאין לו כוח לבשל ועל כן החליף בגדים ויצא למסעדה. היו עשרות מסעדות בטווח הליכה מביתו.

הוא יצא מפתח ביתו ותהה מה בא לו לאכול – משהו מפנק (מגיע לו, לא?), משהו בריא (הוא טפח בחיבה על כרסו הקטנה), משהו כבד (ואז ישר למיטה) או משהו קטן (שיוכל להמשיך לעבוד עוד קצת)? רעיון צץ במוחו, הוא יחטוף משהו קטן ואז ילך לקולנוע ויקנה פופקורן.

אבל איזה סרט? בקומפלקס הקרוב לביתו הציגו כ- 40 סרטים – קומדיות, סרטי פעולה, אימה, דרמה – ובאיזה פורמט – D2, D3, iMax. אחרי 5 דקות הוא החל להרגיש בפעימות העמומות של כאב ראש המתפתח בין רקותיו והחליט לעלות חזרה הביתה. הוא יזמין הביתה משהו לאכול ויצפה בנטפליקס. הוא קרס בכבדות על הספה והדליק את הטלוויזיה.
היו 3,874 כותרים זמינים לצפייה…

כולם מכירים את FOMO (Fear of Missing Out), אחת התופעות הנפוצות של המאה ה- 21, אך הרבה לפניה התפתחה תופעה שפחות מדברים עליה אך היא לא פחות מאיימת – FOBO (Fear of Better Options).

עומס האפשרויות העומדות בפנינו כמעט בכל החלטה שאנחנו צריכים לקבל (ויש מחקרים שמצביעים על כך שאנשים מקבלים כ- 35,000(!) החלטות ביום, החל במה ללבוש בבוקר ומה לאכול לצהרים וכלה באיזה נתיב לבחור בקריירה, עם מי להתחתן ואיזו דירה לקנות) מעמיד אותנו במצב תמידי של ספק, חוסר בטחון וחשש שמא יכלנו לבחור באפשרות טובה יותר.

אם FOMO היא תופעה המאפיינת יותר צעירים והשפעתה נוטה להיחלש עם הזמן וההתבגרות – כשאתה קורס בסוף היום אחרי יום עבודה וטיפול בשלושה ילדים קטנים, החשש להפסיד את המסיבה המגניבה או ההופעה של הלהקה החדשה נוטה פחות להשפיע עליך – FOBO פוגעת בכולם, כל הזמן, בכל מקום, ללא הבדלי גיל, מין, מעמד סוציואקונומי או מצב משפחתי. 

המונח FOBO הוטבע על ידי הממציא והסופר פטריק מקגיניס (Patrick McGinnis אשר טבע גם את המונח FOMO), לתאר את ההרגשה של חוסר היכולת לבחור לפני שבדקנו כל זווית אפשרית והבטחנו לעצמנו שלא פספסנו כלום וביצענו את הבחירה הטובה ביותר האפשרית.

ההשפעה של תופעת ה- FOBO לא מתמצת רק בקושי לקבל החלטות אלא גורמת למתח נפשי (סטרס), חרדה, תחושה מתמדת של חוסר שביעות רצון ופגיעה כללית בתחושת האושר שלנו. במופע הקיצוני שלה יכולה התופעה להביא לכדי שיתוק – חוסר יכולת מוחלט לקבל החלטות. 

כמנהלי מוצר העוסקים בעיצוב התנהגות משתמשים (Behavioral Product Management) המשימה העומדת לפתחינו ברורה – כיצד אנחנו יכולים לעזור לאנשים לבצע בחירות נכונות תוך הורדה משמעותית של רמות הלחץ והחרדה.

סביב מטרה זו התפתח מושג חדש – ארכיטקטורת בחירה (Choice Architecture) – ומקצוע ניהול המוצר אימץ לחיקו מתודולוגיות חדשות שצמחו מתוך דיסציפלינת הכלכלה ההתנהגותית דוגמת צמצום אפשרויות הבחירה – ענקית הקמעונאות הבריטית טסקו החליטה לפני מספר שנים לצמצם את מספר המוצרים שהיא מציעה ללקוחותיה ב- 30% (ועדיין היא מציעה מעל 60,000 מוצרים שונים), כמו גם היצרנית הגדולה פרוקטר אנד גמבל שצמצמה את מספר המותגים שהיא מנהלת מ- 1,200 ל- 400 "בלבד" – בניה אחרת של אופן התצוגה – גם פה טסקו הייתה חלוצה כאשר היא אפשרה סידור מדפים לפי מתכונים. 

דבר המפשט את תהליך הקניה – לצד אימוץ של מה שזוכה פרס נובל בכלכלה מר ריצ'רד תאלר מכנה "דחיפות קלות" – ניצול הטיות פסיכולוגיות על מנת "לדחוף" אנשים לעבר הבחירות הטובות יותר להם על ידי צמצום, הבלטה ובחירת אפשרויות מסוימות כברירת מחדל. 

במשך שנים רבות אמרו לנו שמגוון אפשרויות רחב זה טוב – זו קידמה, זו כלכלה נכונה, זוהי התגשמות ההתפתחות האנושית עם ניצחון הדמוקרטיה הליברלית על הקומוניזם המאובן – כעת, עם עשרות אלפי פרסומים אקדמאים בשנה על הקשר בין עומס אפשרויות בחירה, מתח נפשי וחרדה, הולך ומסתמן שאולי לקחנו את זה רחוק מדי. אחת הדרכים למתן את הלחץ שהחיים במאה ה- 21 מביאים איתם הוא לאמץ את הסיסמה Less is More. 

פעם הבאה שאני לוקח את הבנות לאכול גלידה, זה רק שוקולד-וניל בשבילי בבקשה.