אדוארד דמינג, מדען מידע ואחד מהאבות המייסדים של תעשיית עיבוד המידע נהג לומר "בלי מידע אתה סתם עוד אחד עם דעה". ואם בדעות עסקינן, ג'יימס ברקסדייל סיכם את זה יפה כשאמר "אם יש לכם מידע, בוא נסתכל על המידע, אם כל מה שיש לכם זו דעה, בואו נלך עם שלי". מידע שווה ידע וכולנו הרי יודעים שידע הוא כוח. מידע משחק תפקיד מרכזי בתהליך קבלת החלטות, ככל שיש לעסק יותר מידע על הלקוחות, המוצרים או התהליכים אותם הוא מנהל, כך הוא יכול לקבל החלטות טובות יותר לגבי פעולות שישפיעו על עתידו.

עם זאת, בעוד שמידע הוא אכן מרכיב מרכזי בתהליכי קבלת החלטות טובות יותר, הוא עדיין מאוד מוגבל. מידע מספק לנו מידע על מה שקורה על פני השטח, הוא לא מספר לנו מה קורה מעבר, מהם המניעים לפעולה כזו או אחרת. זהו מידע "יבש" שלבדו אינו מועיל או אינפורמטיבי במיוחד – המספר 31 שמופיע במאגר המידע שלנו הוא חסר משמעות אם אנחנו לא יודעים האם הוא מייצג תאריך, מחיר, גיל או כמות מוצרים שנמכרה. ללא הקשר למידע אין ערך.

לעתים קרובות, פיסת מידע כזו או אחרת לא מספרת את כל הסיפור. המידע חייב להיות מובן כחלק ממארג של הקשרים ומשמעויות על מנת שיהיה לו ערך. כל פיסת מידע חייבת להיות מקושרת לזמן, עונה, מקום ועוד הקשרים רבים – תלוי באופי המידע המדובר – על מנת שנוכל לייצר ממנו תובנות בעלות ערך שמהן ניתן לגזור תוכניות פעולה. למשל, אם אספר לכם שלפני שנה נמכרו שלושה מיליון עצים באנגליה אולי תקטלגו את זה כעובדה מעניינת אך לא יותר מכך.

לעומת זאת, אם אספר לכם ששלושה מיליון עצי אשוח נמכרו באנגליה בשלושה שבועות לפני חג המולד, ואולי אף אוסיף בדיוק כמה עצים נמכרו בכל מחוז, זו כבר פיסת מידע משמעותית שבהקשר הנכון ניתן להוציא ממנה תובנות עסקיות. 

חשובה לא פחות היא היכולת לקרוא את המידע הגולמי. אלברט איינשטיין אמר "כל אידיוט יכול לדעת, החוכמה היא להבין". למידע שלכם יש ערך רק אם אתם יודעים לפרש את המידע הגולמי ולהבין מה הוא אומר. דוגמא מאלפת לכך היא המקרה של אברהם וולד והצי האמריקאי. במהלך מלחמת העולם השניה הצי האמריקאי ניסה להבין היכן צריך לחזק את המיגון של מטוסי ההפצצה שלהם כדי לוודא שהם חוזרים בשלום ממשימותיהם. 

חוקרי הצי עברו על הממצאים והגיעו למסקנה המתבקשת – צריך למגן את מרכז הגוף, קצות הכנפיים ומאזנות הגובה בזנב. אברהם וולד, סטטיסטיקאי שעבד בשירות הצי התנגד. הוא חשב שהמקומות אותם הכי חשוב למגן הם חרטום המטוס, המנועים ומרכז הגוף.

"אתה מטורף" אמרו לו, "זה לא איפה שהמטוסים נפגעים". מה שהם לא הבינו, ולא חמק מעיניו של הסטטיסטיקאי וולד, הוא שאילו המקומות בהם נפגעו המטוסים שחזרו לבסיס. זה לא שמטוסים לא נפגעו במקומות שוולד הציע למגן, זה שהמטוסים שנפגעו במקומות עליהם הצביע וולד פשוט לא חזרו לבסיס – שם קרו הפגיעות הקטלניות באמת.

המידע גם יכול לספר לכם מה אנשים רוצים, אך לא תמיד זה מידע מועיל. כולם מכירים את הציטוט המפורסם של הנרי פורד שאמר שאם הוא היה שואל אנשים מה הם רוצים הם היו עונים סוסים מהירים יותר. גם סטיב ג'ובס היה נגד תכנון מוצרים על בסיס קבוצות מיקוד בטענה שאנשים לא יודעים מה הם רוצים עד שמראים להם את זה. דוגמא לכך ניתן לראות באבולוציה של הטלפונים הניידים. אם הייתם שואלים אנשים ב- 2005 איך הם רוצים את הטלפון הבא שלהם, הם היו עונים "קטן יותר".

מהצד השני, יותר מדי מידע מקשה על היכולת לבור את המוץ מן התבן ולשלוף את התובנות הנכונות. על פי דוח של techjury לשנת 2019, משתמשי האינטרנט בעולם מייצרים יותר מ- 2.5 קוואנטיליון בייטים של מידע כל יום.

קוואנטיליון זה אחד עם 18 אפסים אחריו

איסוף, אגירה וניתוח מידע הם כלים שכל הזמן מתפתחים ועוזרים למנהלים לזהות מידע מועיל ולהשתמש בכלים סטטיסטיים כדי להפיק ממנו תובנות עסקיות ולבנות מוצרים בעלי ערך.

ללא ספק אנחנו צריכים לאסוף מידע על הלקוחות והמשתמשים שלנו. תעשיית ההייטק זקוקה למידע הזה לפיתוח טכנולוגיות, בהם בינה מלאכותית, ולקדם מוצרים חשובים בתחומי הרפואה, התחבורה והאנרגיה. התפקיד שלנו כיזמים, מנהלים ומובילי שוק הוא להבין מה לעשות עם המידע הזה, לדעת להשתמש בו לטובה ולתדלק בעזרתו יזמות המבוססת על יצירתיות וחדשנות.