את המשפט "מחשבה יוצרת מציאות" כולנו מכירים.
העיקרון בבסיס האמירה הזו הוא שיש לנו "שליטה" על החיים שלנו, ושיש לנו יכולת לכוון אותם באופן המתאים ביותר עבורנו, כל עוד אנו חושבים את המחשבות "הנכונות". זהו אחד מכלי העבודה המרכזיים של הפסיכולוגיה החיובית.
אולם, האמירה הזו, והתפיסות הקשורות אליה, מאד לא מדויקות, מכיוון שאנו יצורים הרבה יותר מורכבים, ותוצאות חיינו מסונתזות מרבדים שונים של מה שאנו מכנים "אני".
למחשבות שלנו כמובן יש חלק משמעותי ותפקיד מכובד בהתפתחות שלנו, ובלעדיהן לא היינו מכונים 'הומו ספיאנס', אולם הן רק חלק אחד ממי שאנחנו, החלק המכונה 'מנטאלי'.
אנו מורכבים מארבעה רבדים (או גופים) שונים:
1
הרובד המנטלי
כאן נמצאות המחשבות שלנו, תהליכי החקירה והלימוד, יכולת הסקת המסקנות וכח הדמיון שמאפיין רק את בני האדם, ולא נמצא שקיים אצל בעלי חיים אחרים.
2
הרובד הרגשי
זהו אחד המנועים החזקים ביותר, שהופכים אותנו ליצורים אנושיים. כאן נמצא את האמפתיה, האהבה, הכעס, האכזבה, השמחה, העצב ואינספור רגשות נוספים על כל גווניהם.
3
הרובד הפיזי
זהו הגוף עצמו, המכונה בשפת העיצוב האנושי "כלי הרכב", שמקיים אותנו בעולם הזה מהרגע שאנו נוצרים ועד המוות. ככל שנהיה קשובים לצרכים הפיזיים שלנו – כך נשמור על הבריאות והחיוניות שלנו.
4
הרובד הרוחני
זהו החלק שנוגע בכל מה שחיצוני לנו. זה החיבור שלנו למשהו גדול מאיתנו, או התחושה שאנו חלק ממשהו. הרובד הרוחני "מתבל" את כל העשייה שלנו ומעניק לה פעמים רבות משמעות. ואחת ההגדרות המוכרות לחיים מאושרים היא: חיים מלאי משמעות.
כדי ליצור את המציאות שלנו, עלינו לבחון את העשייה שלנו בכל הרבדים הללו, ובעיקר בסינתיזה שביניהם.
חשוב להבין שכל שינוי, ולו הקטן ביותר, באחד הרבדים, ישפיע על שלושת האחרים.
אם אדם חש לא נוח בגופו, למשל בגלל משקל יתר, זה משפיע על הרגשות שהוא חש כלפי עצמו ואפילו כלפי אחרים.
למשל קנאה באנשים עם משקל נמוך יותר, זה גם ישפיע על הרובד המנטלי – המחשבות שהוא חושב סביב אוכל וספורט למשל, וזה בהחלט ישפיע על הרובד הרוחני, כי הוא יחיה חיים ללא סיפוק או אהבה עצמית, מה שיוביל לעיתים לריחוק ואף לתחושה של חוסר משמעות.
אולם, אם אותו אדם ירגיש נוח בגופו הפיזי, המחשבות שלו ישתנו, הרגשות שלו ישתנו והביטוי הרוחני שלו בעולם ישתנה גם הוא.
ניקח דוגמה נוספת של אדם שנמצא בתחושת דכדוך עמוקה. מצבו הרגשי ירוד, הוא כנראה לא אוכל או ישן מספיק ופוגע ברובד הפיזי של גופו, המחשבות שלו עלולות אפילו להיות אובדניות, והוא מאד מנותק מהיכולת למצוא משמעות בחייו.
ניתן לבחון את הנושא באופנים שונים דרך הרבדים השונים, ותמיד נגיע לאותה מסקנה – אנו אכן יצורים המורכבים מכמה רבדים, אבל השלם גדול מסך חלקיו, והתוצאה הסופית של מה שמגדיר את ה"אני" שלנו (ואני נמנעת מלהיכנס כאן לתפיסות פילוסופיות סביב הנושא) תמיד תהיה שקלול מורכב ומרתק של הרבדים השונים, שיוצרים פרטים ייחודיים וחד-פעמיים שהם אנחנו, בני האדם.
"אבל זה עבד לי!"
עכשיו, לאחר שהבנו את הרבדים השונים מהם אנו מורכבים, בואו נחזור לנושא המרכזי של המאמר ונבחן האם המחשבה אכן יוצרת מציאות, האם היא הכוח הדומיננטי ביותר ביצירת המציאות שלנו, בהנחה שאנו לא מתעלמים מהחלקים האחרים השותפים לתהליך.
אנשים רבים מעידים ש"המחשבה יצרה אצלם מציאות". הם דמיינו מקום חניה פנוי – ובדיוק כשהגיעו לרחוב, התפנתה עבורם חניה. הם התפללו ותפילתם נענתה. אין טעם להתווכח עם ה"עובדות" הללו, אבל בואו נבחן אותן לרגע באופן ריאלי, מנותק מההטיות האישיות שלנו, ונבין שיש מספר גורמים המשפיעים על יצירת המציאות שלנו:
1
מסננת לוגית
זהו כוחו של המיקוד. כאשר אנו מפנים את תשומת ליבנו לנושא שמרגש, מרתק, מסקרן או מעורר אותנו, אנו גורמים לדברים שמחוץ להגדרה הזו להישאר בחוץ.
כולנו נחשפים כל יום לאינספור גירויים. אם היינו מתייחסים ומגיבים לכולם – המוח שלנו היה קורס.
לכן, "המסננת הלוגית" מציפה לתודעה שלנו רק את מה שהיא מזהה כרלוונטי. הדוגמה הטובה ביותר היא אישה בהיריון, שפתאום מתחילה לראות פרסומות לטיטולים, לעגלות או פשוט לראות הרבה יותר נשים הריוניות סביבה. המציאות לא השתנתה, רק הדרך בה המיקוד שלה פועל ומסנן את מה שהמוח שלה מזהה כרלוונטי.
2
הטיה אישית
כפי שהבנו, אנו יצורים המורכבים מרבדים שונים, עם מטענים שמגיעים איתנו מילדות, אפילו דרך הגנטיקה שלנו. לעיתים ההטיה האישית שלנו מודעת, ולעיתים אין לנו מושג שהיא קיימת. ראיית חצי הכוס המלאה אינה "מוכיחה" שהמחשבה החיובית יצרה או מילאה אותה, בדיוק כפי שברור שזו לא המחשבה השלילית שרוקנה את החצי השני. אנו מוטים לראות את מה שתומך באמונות שלנו.
3
יצירת משמעות לדברים מקריים
זה שחתול שחור עבר לידנו לא אומר שמשהו רע יקרה. כלומר, אם נאמין בכך אולי תתקיים הטיה אישית, והמסננת הלוגית תציף לתודעתנו דברים שליליים, אבל שיוך כל זה לאותו חתול שחור אינו מוכיח שהוא גרם לכך. אנו פשוט יוצרים קישורים סיבתיים בדיעבד לאירועים מסוימים, ונאחזים בהם כדי "להוכיח" את טענותינו.
לסיכום
לא צריך להיות מאמן אישי, פסיכולוג או פסיכותרפיסט כדי להבין את הרצון ואף את הצורך שלנו להאמין בכך שאנו יכולים ליצור את המציאות בעזרת מחשבותינו. זהו מענה נפלא לתחושות של חוסר וודאות, חוסר ביטחון, חוסר צדק וחוסר שליטה שכולנו מתמודדים איתן.
אולם המציאות פשוט קורית, ואנו מגיבים אליה, מפרשים, מתרצים או מעוותים אותה בדיעבד.
אנו מתנהלים במקביל בארבעה מימדים: פיזי, מנטלי, לוגי ורוחני. כל שינוי באחד המימדים משפיע על האחרים לטוב או לרע.
המחשבה היא רק חלק אחד ממי שאנחנו, והיכולת שלה ליצור את המציאות שלנו תלויה בדרך בה אנו מאמינים לה, דרך הטיה אישית ויצירת משמעות, או בעזרת המסננת הלוגית. אם נבחר לא להקשיב ולהאמין למה שהמחשבה שלנו אומרת, היא לא תצליח לייצר עבורנו שום מציאות.
תכנים נוספים
