דמויות מצוירות חושבות

Designed by Pixabay

הידע האנושי שובר שיאים, אז מדוע חדשנות כל כך קשה להשגה?

יזמים ומשקיעים עומדים מול קושי ביצירה והבנה של חדשנות בעולמות הטכנולוגיים, ובזמנים בהן כותרות מפוצצות, כולם עסוקים במרדף אחרי הדבר הבא שישנה את החיים של כולנו.

בעולם של ביטים וקיוביטים (ביטים קוונטים) אשר מגדילים את נפח הידע האנושי, חדשנות היא הקידמה (Innovation is progress) .
בעולם עמוס ידע, אנחנו, בני האדם המייצרים את הידע, צריכים לדעת להשתמש בו באופן הנכון ביותר (לפחות עד שמכונות יחליטו בשבילנו).

Mensa International הוא ארגון בינלאומי, אשר מייסדיו זיהו את האתגר הזה כבר ב-1946, בהתאם למציאות בתקופתם, הם התמקדו בבני האדם כפתרון לבעיה זאת והגדירו לארגון הצהרת כוונות "קצת" לא קונבנציונאלית:

– לזהות ולטפח אינטליגנציה אנושית לטובת האנושות;

– לעודד מחקר על האופי, המאפיינים והשימושים באינטליגנציה;

– לספק סביבה אינטלקטואלית וחברתית מגרה לחברי הארגון.

הנשיא השני של הארגון היה אדם בשם ריצ'ארד בקמינסטר פולר (Richard Buckminster Fuller), אחד האנשים היותר מעניינים שכדאי שתגגלו עליו.

פולר טען ב-1982 כי אם ניקח את כל הידע שהאנושות צברה והעבירה עד לשנה 1 לספירה כשווה ליחידת מידע אחת, ככל הנראה זה לקח בערך 1300 שנה (או עד המאה ה-14) עד שכמות הידע האנושי הכפילה את עצמה.

אותה כמות הוכפלה כאשר הגענו למאה ה-20 (600 שנה).

החל מ-1900 הידע הוכפל ב-50 שנה, כאשר החל מ-1950 הידע הוכפל ב-20 שנים.

ב-1970 הידע הוכפל בעשור, וב-1980 הידע הוכפל כל 8 שנים!

מספר השנים בין הכפלה והכפלה יורד ככל שאנחנו מתקדמים בזמן, עד שלא מזמן IBM חזו כי החל מ-2020 בזכות התפתחות ה-IoT, כלל הידע בעולם יוכפל כל 12 שעות!

כך נוצר גרף ה-Knowledge Doubling Curve שמייצג את התיאוריה הזו, ולשיטתו, צמיחת הידע האנושי מושפעת מאירועי מפתח מסוימים, המצאת הכתיבה, המצאת הדפוס (תחילה בסין ואחר כך באירופה), המצאת מנוע הקיטור, המצאת הרשת העולמית, ואחר כך מהפכת המידע אשר מאפשרים להגדיל באופן אקספוננציאלי את מהירות ההכפלה של הידע.

אז אם אנחנו מייצרים כל כך הרבה ידע, מדוע קשה כל כך לייצר חדשנות?

זמן מחצית החיים של הידע הוא משך הזמן שלוקח לפני שמחצית הידע או העובדות באזור מסוים מיושנים או מוחלפים על ידי עובדות חדשות, לדוגמה, זמן מחצית החיים של ידע של מהנדס ב-1930 עמד על 25 שנים, אבל ב-1960 עמד על 10 שנים.

מתפיסה זאת אפשר להבין כי למידה לבדה לא מספיקה ושאנחנו חייבים להיות מוכנים ללמוד דברים חדשים שעלולים להיות מנוגדים לחלוטין לידע שלמדנו בעבר.

מרבית הקוראים יודעים שחלק ניכר ממה שלמדו בבית הספר, הוא בעל ערך הרבה יותר נמוך עכשיו מאשר כאשר נלמד לראשונה, וכי על כל אחד ואחת מאיתנו כאנשי מקצוע ומומחים בתחומנו להיות תמיד ערניים להכיר איזה ידע עדיין חשוב ומהותי, ובמה צריך לעדכן.

יכולת זו היא אקוטית לקיומנו.  פסיכולוגים ואנשי מקצוע אחרים מזהים כבר מזה זמן רב את הקושי שלנו כבני אדם לפעול כאשר יש ריבוי אפשרויות לבחירה ויכולות לפעול ולמעשה, ולמעשה מסבירים מדוע גם כאשר יש לנו את כל הידע שצריך (ואפילו יותר ממה שצריך), זה משתק אותנו!

בהסתמך על עקומת הכפלת הידע  וזמן מחצית החיים של הידע, אפשר לראות כי בעולם בו אנחנו חיים, עובדות חדשות מחליפות נתונים מיושנים בקצב מואץ שכן כמות הנתונים מניבה ללא הרף תגליות ומידע חדש.

משמעות הדבר היא שעלינו כחברה גלובלית לאמץ תפיסת חיים אשר רואה בידע ובעובדות שהיא מסתמכת עליהם בסיס דינאמי ולא מוחלט, מתוך ידיעה שהידע והעובדות מטבעם נתונים לשינוי.

השילוב בין הכפלת הידע האנושי, יחד עם מחצית החיים של הידע מציג אתגר ייחודי המקביל למציאת מחט בערמת שחת.

איך בכלל מתחילים לזהות את החדש והרלוונטי לעומת המיושן והלא עדכני, כאשר הם הולכים לאיבוד בתוך הררי מידע הולכים וגדלים? עבודה קשה!

זוהי לא התשובה הכי פופולרית בעידן של תשלום בלחיצה אחת ומשלוח ביום אחד, אבל כאשר יחידים, קבוצות וארגונים מגיעים לבחירה מתוך רצון ללמוד ולהתפתח ולא ממקום של חשש מלהיתפס, על ידי עצמנו והחברה, ככישלון במידה ובחרנו לא נכון או, חס וחלילה, לא הצלחנו-זהו הבסיס עליו ניתן להתקדם ולמצוא את המחטים בתוך אותה ערימה של שחת.

"עד שמכונות יחליטו בשבילנו": נאמר בתחילת המאמר בחצי הלצה, אבל האמת היא שכיום, גם המשימה של  Mensa International לא תוכל לספק לנו פתרון יעיל מספיק.

אנחנו כבר לא יכולים להתמודד עם כמות המידע והידע העצומה הזאת כדי לייצר התקדמות ממשית, לא בלי קצת עזרה לפחות.

לכאן נכנסים כלים כמו:ML (למידת מכונה), AI (בינה מלאכותית), רובוטיקה, אוטומציה, קישוריות ועוד כלים רבים אשר יוכלו לסדר לארגן באופן יעיל ונכון את הידע במאגרי מידע עצומים ולגשת לידע הרלוונטי ביותר באופן שישרת את ההתקדמות שלנו הכי טוב שאפשר.

עם כל הקידמה הטכנולוגית וה-Buzz words שאנחנו שומעים מפי מומחים רבים, אנחנו נמצאים בעולם שהוא לא PRE ולא POST קורונה, אלא פשוט PRESENT קורונה
זוהי מציאות אשר מאפשרת לי להציע לכם שתצטרפו אלי לנקודת מבט חדשה: אנחנו חיים במציאות בה כל מה שגדלנו במחשבה שהוא נורמלי, הוא כבר לא נורמלי יותר!

האתגרים העומדים לפנינו בחברה וכיחידים למעשה לא ידועים.

כדי להתמודד מול הלא נודע, צריך להפסיק להתייחס לחדשנות כ-Buzz word שיווקית לציון קידמה, לעבור משימוש שיווקי לעבר התעסקות במשמעות העמוקה יותר של המילה, ולפתח מחדש את הגישה של אנשי המדע ההיסטוריים כלפי חדשנות – לחקור לשם המחקר.

אז מדוע חדשנות היא כה קשה ליצירה או השגה?

ידע ומידע לבד לא מספיקים כדי לייצר חדשנות, והחלק של הארגון של הידע, היכולת לחבר אותו באופן פורץ דרך והיכולת להוציא אותו לפועל כל עוד הוא רלוונטי, הוא החלק המאתגר אשר מקשה על יצירה או השגה של חדשנות במציאות בה הידע האנושי מוכפל כל מחצית היממה.

חדשנות במאה ה-21 היא קשה יותר להשגה מאשר במאה ה-20, אבל הרווחים מהיצירה שלה ויכולת ההשפעה שלה על עתיד החברה האנושית יהיו שווים את העבודה הקשה.