אם נשמור על בריאותנו ועל פניות מערכת החיסון שלנו, הסיכוי שלנו להידבק ירד פלאים והסיכון להגיע לסיבוכים יעלם. כלומר, באופן כללי התפקיד שלנו הוא לגרום לשטח להיות פחות ידידותי לנגיפים.

ואם בכל זאת נדבקנו, הדבקה מערכתית בנגיף תקנה לנו חסינות לכל החיים, אז רק הרווחנו.

אם כך, מה רוצים מהם? למה בעצם יצא לנגיפים שם כל כך רע? והאם הוא מוצדק?
בואו נעשה הכרות עם הנגיפים!

1 – נגיף אינו יצור חי. הוא טפיל מוחלט והא זקוק לתא מארח כדי להתקיים. רק חלק קטן מהנגיפים עמידים לאורך זמן מחוץ לתא חי.

2 – לשאלה כיצד נוצרו הנגיפים אין תשובה חד משמעית. ייתכן שהנגיפים הראשונים נוצרו מקטעי דנ"א או רנ"א עצמאיים שהיו מסוגלים לעבור מתא לתא ולשלוט בשכפול של עצמם בתוך התא המארח, או שהם יצאו מתוך תאים שאמצו לעצמם אורח חיים טפילי, או מתאים אחרים, ועברו לתפקוד עצמאי.

3 – בשנת 1935 הצליח המיקרוביולוג האמריקאי ונדל סטנלי לבודד נגיפים, ועל המבנה שלהם אפשר היה ללמוד רק לאחר פיתוח מיקרוסקופ האלקטרונים בשנות הארבעים של המאה הקודמת.

4 – בניגוד ליצורים אחרים הנגיפים מכילים רק סוג אחד של חומצת גרעין, דנ"א או רנ"א. הם יכולים להכיל דנ"א או רנ"א חד גדילי או דו גדילי, בצורה קווית, מעגלית, רציפה או מקוטעת.

5 – חומצת הגרעין ארוזה בקופסית חלבונית המקנה לכל נגיף את צורתו המורכבת והאופיינית לו. נגיפים רבים מכילים גם מעטפת הבנויה משכבה שומנית כפולה וחלבונים, הדומה לממברנת התאים האנושיים. לנגיפים מסוימים יש זיזים הבולטים מהמעטפת והם בנויים על פי רוב מצבר קטן של חלבונים מסוכרים.

6 – הנגיפים עשויים לחדור לגוף דרך כל חלקיו החשופים לעולם החיצון: העור (אם הוא פגום), הרקמות הריריות של הפתחים העליונים הכוללות את העיניים, האף והפה, ומסתעפות לצינור העיכול המסתיים בפי הטבעת ולמערכת הנשימה שסיומה בסמפונות ובריאות, והריריות של הפתחים התחתונים – מערכות הרבייה והשתן. ההדבקה עשויה להיות ממקור חיצוני או ממקור פנימי; נגיף יכול להיכנס לגוף באמצעות תאי הרבייה, דרך השליה, בזמן לידה ודרך הדם [2] או לאחר החדרת תאים זרים לגוף, למשל בקבלת חיסון. תפקידם של המרכיבים השונים של מערכת החיסון הוא למנוע את החדירה או לחלופין להילחם באלו שהצליחו להערים על מערכת החיסון.

7 – לאחר חדירת הנגיף לתא, כל זמן שלא טופל על ידי מערכת החיסון, עומדות בפניו שלל אפשרויות פעולה:
הוא יכול לפוצץ את התא והנגיפים החדשים שנוצרו יתפזרו בסביבה וידביקו תאים חדשים, לצאת מהתא המודבק ללא הריסתו ולהדביק תאים אחרים, לעבור לתא אחר על ידי איחוי ממברנות, להישאר בתוך התא ולצאת רק לאחר הרס התא כתוצאה מהזדקנות, פציעה או גירוי אחר, או לשלב את חומצת הגרעין שלו בגנום התא המארח ולהפוך לחלק ממלאי הגנים של אותו תא; להחליט להישאר כך לתמיד או להשתחרר משם במועד מאוחר יותר (בתגובה לטריגר מסוים) ולהמשיך להפיץ את עצמו.
כ-10 אחוזים מהדנ"א שלנו מקורו בנגיפים, והוא נדרש לשמירת האיזון החיסוני הטבעי של הגוף [3]. כלומר, לא רק שהם לא בהכרח מזיקים לנו אלא גם התמזגנו איתנו ומשרתים אותנו. למשל, מגנים עלינו מפני הדבקה ביצורים הרבה פחות סימפטיים [4].

8 – ההדבקה וההתרבות של הנגיף אינן מתבטאות בהכרח בסימני מחלה. נגיפים רבים שחודרים לגוף, "גורמים למחלה" רק לעיתים נדירות ולפעמים "גורמים למחלה חבויה" שאף מקנה חסינות כנגד אותו נגיף. מחלה עם תסמינים היא התוצאה הפחות שכיחה של ההידבקות בנגיף. ההדבקה עשויה להיות מקומית בלבד ומיידית יחסית ולהתבטא באתר החדירה, או שהיא יכולה לבוא לידי ביטוי באתר או באתרי מטרה ואז תתקיים תקופת דגירה עד שהנגיף יגיע למטרה ויופיעו התסמינים.
לפי שיטות בריאות מסוימות נגיפים אכן נמצאים בסביבת הרקמה החולה או הפצועה אך לא רק שאינם גורמים למחלות אלא הם הפיתרון; הם מגיעים בעקבות מחלה שנוצרה כתוצאה מרעלים שהצטברו בגוף ותפקידם לנקות את השטח מהרעלים.

9 – ה"מחלה" עשויה להתבטא בהרס של תאים באיבר המטרה, בשחרור חומרים מתוכם ובהפרעה בתפקודם, אבל רוב "תסמיני המחלה" נובעים למעשה מהתגובה של מערכת החיסון של הנדבק ולא כתוצאה מפעילות הנגיף.

10 – לנגיף אין כל שאיפה לגרום למחלה. מטרתו של הנגיף בדומה למטרתם של יצורים חיים היא לשרוד ולהתרבות, ולכן מצד אחד הוא משתנה ועובר מוטציות כל הזמן כדי להתאים את עצמו לסביבה שזמינה לו, וממש מאותו צד אין לו עניין לזרוק אבן לבאר שממנו הוא ניזון ולחסל את המארח שלו אלא לעשות כל מה שביכולתו לנצל אותו עד תום. והוא גם מאמץ לעצמו דרכי הישרדות נוספות, לדוגמה, על ידי הפרשתו לסביבה; דרך הצואה, תרסיס לאוויר, מזון ומים, דם או באמצעות נשיכות או עקיצות, במטרה להגיע לכמה שיותר מארחים. מכאן שמגיפה אינה טובה לנגיפים כי בעקבותיה גדל מספר הפרטים המחוסנים באוכלוסייה ו"בסיבוב הבא" יתקשה הנגיף למצוא "קורבנות" מתאימים להדבקה.  

לא ברור מדוע יצא לנגיפים שם רע!
מצד אחד אנחנו לא יכולים להתקיים בלעדיהם, ומצד שני אם נשמור על עצמנו וננהל אורח חיים בריא נוכל להשיב להם כגמולם ולאפשר להם לשהות אצלנו מבלי שאפילו נרגיש שהם שם, או שנוכל להימנע מהם. אז איפה הבעיה?הנגיפים פועלים תמיד בסביבה שבה פועלים הרבה כוחות נוספים, כגון קרינה ורעלים, וכן, לא כולם שומרים על אורח חיים בריא – שם מתרחשות הבעיות.

מקורות: 

[1] Virgin HW, Wherry EJ, Ahmed R. Redefining chronic viral infection, (2009) Cell 10;138(1):30-50.

[2] Weinmann S, et al., Incidence and clinical characteristics of herpes zoster among children in the varicella vaccine era, 2005-2009, (2013) J Infect Dis 208(11):1859-68.

[3] Yukako Katsura  & Satoshi Asai , Evolutionary Medicine of Retroviruses in the Human Genome, (2019) Am J Med Sci 358(6):384-388.

[4] Cadwell K, et al., A key role for autophagy and the autophagy gene Atg16l1 in mouse and human intestinal Paneth cells, (2008) Nature  13;456(7219):259-63.