התמודדות עם שיבושים קיצוניים כאלו, מחייב תהליך מהיר, יעיל ואפקטיבי של מציאת פתרונות ישימים ואיכותיים. תהליך עיצוב הרעיון עד להגעתו לפתרון ישים, נחקר ויושם במשך שנים רבות, כימי בריאתו של האדם. כל פתרון יישומי אפקטיבי מחייב אם כך, תהליך מושכל של יצירה, התאמה למציאות, שילוב משאבים ואנשים והוצאה לפועל. התהליך הראשוני הינו תהליך "עיצוב הרעיון" = Ideation 

 השלב הראשון, הוא הבנת השינוי. כי לכאורה, מוחינו המורכב בנוי כך שהוא אמנם יכול להכיל שינוי ולהסתגל, אבל לא ממש "אוהב" להשתנות., פחות אוהב שיבושים, אי ודאות וחוסר שליטה. אלא, שהיכולת ליצור רעיון וממנו פתרון חדשני, דורשים את ההפוך. לא רק להסתגל לסביבה אלא באופן פרואקטיבי לשבש אותה. "לזרום" עם שינויים של אחרים או של הסביבה, ואפילו להמשיך אותם. 

אם כך, השלב הראשון בתהליך עיצוב הרעיון והגשמתו יישומית – Ideation,  הוא בעצם מצב רגשי פנימי של אדם הרוצה לזכות ביכולת היצירה והחדשנות. תהליך מרגש. מבוסס על תשוקה פנימית ליצור, שבירת מוסכמות. חוסן פנימי, העזה ואופטימיות שהשינוי יוביל להצלחה. 

השלב השני של Ideation , מחייב היכרות עמוקה עם הסביבה הרלוונטית. היכרות מעמיקה ומערכתית של נתוני השוק הקיים, מודלים עסקיים נהוגים, שגרת התנהגות ואפשרויות פעולה. בכל ארגון, ניתוח המידע הקריטי יבוצע על ידי ההנהלה הבכירה לרבות הדירקטוריון. אלא שניתוח הסביבה וניבוי שיבושים צפויים הינו מלאכת מחשבת המחייבת מעורבות מומחה. הדרישה היא לאיסוף מידע, ניתוח מושכל, ו"פתיחת" הראש לשינויים המתרחשים בזמן אמת.  

ואחרי כן, מגיע השלב השלישי. בשלב זה משקפים את המידע והתובנות שהתקבלו ומאפשרים לבעלי העניין בארגון להתחיל בתהליך היצירה.
חשוב לציין, שאין אפשרות לבצע שלב זה רק על ידי ההנהלה שכן הם אלו שאמונים על הובלת הארגון לפי מודלים עסקיים קיימים, לייעל שיטות עבודה קיימות ולעמוד ביעדי ההצלחה [KPI's].
יצירת הרעיון מחייבת את ההנהלה ליצור "יחידת האצה" ארגונית. מעין אקסלרטור פנים ארגוני הזוכה לתמיכת ההנהלה ולמחוייבותה לתוצאות, גם אם הן יהיו שונות ולעיתים אף משבשות את הקיים.
שקיפות ושיתוף שאר בעלי העניין, בין אם מדובר בעובדים, אפילו לקוחות ובוודאי ספקים הינו קריטי להצלחת ההפעלה של היצירה הנשענת על "חוכמת ההמון".
שלב שלישי זה הינו שלב מורכב שכן הוא מחייב שילוב משתתפים רבים והתאמה ביניהם.
בשלב זה נהוג לבצע פעילות קבוצתית בשיטת "חשיבה עיצובית ומסתגלת".

פעילות במאפשרת יישור קו = הסכמה על ה"מה" נדרש? [What ], למה? [Why] ואיך [How]. מכאן נצא ליצירת אמפתיה של המשתתפים לצרכי הלקוח לאורך כל מסלול הצריכה ולאחר מכן מיקוד בצורך לפתרון.
תהליך הכולל שקיפות ושיתוף של כולם בפרשנות המידע, בהגדרת הצרכים, בערכים המובילים בעינייהם, בהרבה כבוד הדדי, יניע את עיצוב הרעיון וממנו לפתרון ישים.
מסתבר שכדי ליצור מוטיבציה ממוקד לקוח של המשתתפים, יש צורך לייצר תהליך הממוקד ביכולות, במומחיות ובמוטיבציה של המשתתפים עצמם. רק תהליך מושכל שכזה, מאפשר לרתום את כוח היצירה של המשתתפים יחד עם מוכנותם לתרום מעשית להוציא לפועל פתרונות אמפטיים לצרכי הלקוח.