במרבית הפעמים שאדם מגיע אליי לקליניקה עם תלונה של מחלת חורף: הצטננות, חום, או שפעות למיניהן, אני מנסה לברר מה ארע לפני כן, מבחינה פיזית קודם כול.
במרבית המקרים התשובה שאקבל היא "קריסת מערכות!", או "לא קרה כלום לפני כן", או "קמתי ככה מהשינה, חולה!"
אבל, אם באמת היינו קשובים לגופינו, היינו מבחינים כמה מתוחכמת המערכת שלנו טרם הגיעה למצב של חולי. ואיך היא מתכוננת אליו.
ראשית כל, במרבית המקרים ישנה הרגשה של עייפות טרם הופעת מחלה, וחוסר תיאבון, מה הסימנים הללו אומרים לנו?
עייפות מסמנת לנו שהמערכת עמוסה מדי, עמוסה ברעלים או שהייתה עמוסה בפעילות, או עמוסה רגשית – התרגשות גדולה (טובה או פחות טובה), ואנו צריכים להאט את הקצב ו/או לנוח על מנת לצבור אנרגיה. רובנו מגיבים בהכנת כוס קפה מחוזק וחטיף שוקולד במקום להקשיב לגוף ולקחת הפסקה.
השלב הבא מקביל או שני הוא ירידה בתיאבון וירידה במטבוליזם. אצל ילדים בולט העניין במיוחד מכיוון שמבוגרים נוטים לאכול בשעות קבועות "כי הגיעה שעת הצהריים" ולא כי הקיבה שלהם אותתה להם.
סימן זה הוא גם אינדיקציה שהגוף חייב לפנות אנרגיה לריפוי, ולא מתכוון לבזבז אותה על עיכול ודבר שני הוא שישנה כוונה להעלות את חום הגוף ולכן אין טעם שיצטבר מזון במערכת העיכול ואחר-כך יתסוס.
הגוף כולו מתכונן למלחמה ומנקה את הזירה.
מסתבר שמעבר להיותו של כל אדם אינדיבידואל בזכות עצמו, למחלות מסויימות ישנו גרף עליית חום ספציפי. ישנם מצבים של עליית חום פתאומית ואחריה ירידה ומצב חום בינוני וקבוע למשך שבוע ימים. בחצבת החום עולה בצורה חדה ואחר כך יורד ליומיים ועולה שוב ביום החמישי
באנגינה – חום גבוה שנשאר כמה ימים. ובשפעות קיץ חום נמוך מתמשך שיכול להישאר עד שבועיים ימים.
ממה הדבר נובע?
התבוננות באורחות חייהם של החיידקים מגלה לנו עובדה ברורה: לכול חיידק יש רמה מסוימת של חום שמעליה הוא מאבד את יכולת ההתרבות שלו ו"במקרה" הטמפרטורות הללו נעות מעל 38 מעלות ועד 40 מעלות. זאת אומרת טמפרטורות שהאדם מסוגל לייצר מבלי להינזק
למשל סטרפטוקוק מתחסל בטמפרטורה של מעל 39 מעלות.
זאת אומרת, שפעולת העלאת החום היא הנשק הראשון והעיקרי שאיתו הגוף יוצא למלחמה, והגוף עולה רק לטמפרטורה שבו החיידקים יפסיקו לנוע, ובמקביל תאי הדם הלבנים דווקא מגבירים פעילות. ככל שהטמפרטורה עולה החום משתק את פעילות החיידקים ומאפשר למערכת החיסון לפעול ביעילות, כאשר אנחנו מורידים את החום אנחנו מזיקים לגוף, למעשה אנחנו נוטלים ממנו את הנשק העיקרי שאיתו הוא מנסה לנצח את המחלה.
חשוב לציין שההמנעות מהורדת החום חייבת להיות מלווה בהיגיינה/תזונה ומנוחה.
ומה בדבר ההרגשה הרעה?
קיימים למעשה שני גורמים המגבירים את הסבל בזמן העלאת חום. הראשון מופיע בזמן העלאת החום והוא צמרמורת או כאבי ראש, למה?
מכיוון שהגוף מעלה חום במהירות וכלי הדם שבדרך כלל מכווצים מתחילים להתרחב, אבל שהגוף מתייצב והגוף מגיע לטמפרטורה שהתכוון, הסבל פוחת ואז אפשר לישון, לקרוא לצפות בסרטים או לשוחח עם חברים בטלפון.
דבר שני שקורה הוא הרגשת בחילה/שלשול/כאביי בטן. למה זה קורה? הסיבה היא שאינזימי העיכול גם ניזוקים בעת העלאת החום ואינם מסוגלים לפרק את המזון כיאות וככה הוא תוסס במערכת העיכול ומייצר גזים, נפיחות, בחילה, כאבי בטן והרגשה כללית של כובד.
הפיתרון לזה הוא פשוט, ולמעשה הגוף מתנהג בהתאם אליו באופן טבעי, כבר לפני הופעת החום ישנה תחושה של חוסר תיאבון, אצל הילדים וגם אצל בעלי חיים הדבר בולט יותר הם ממש מסרבים לאכול לפני ובזמן מחלה. ואילו אצל מבוגרים שפחות רגישים לתחושות שובע ורעב, צריך באופן מודע לצמצם צריכת מזונות ולהסתפק באוכל בסיסי נטול מוצרי חלב ובכלל "אוכל קר" (מזונות בעלי איכות מקררת).
ישנם הורים שמסבירים לי שאם החום של הילד יעלה מעל 38.5 הם יורידו את החום. להם אני מסבירה שאין לראות בגובה החום מדד לחומרת החולי, אלא דווקא מדד לחיוניות הגוף. האינדיקציה היחידה שעליהם להתייחס אליה היא האופן שבו הילד מגיב לחום – אם הילד נשאר חיוני ערני ונמרץ ונראה כאילו אינו מושפע כלל מעליית החום אין לנסות להוריד לו את החום.
להוראה זו ישנו סייג גדול, ישנם ילדים שמגיבים קשה לחום, והם כן זקוקים לעזרה בהורדת החום מכיוון שיכולים להינזק אם ישאירו אותם במצב של חום גבוה, אבל אילו אחוזים קטנים של ילדים. ואז אני מציעה להיעזר בכול מה שניתן כולל ברפואה קונבנציונאלית על מנת להתמודד עם החום.
אז איך בכול זאת אנחנו אמורים להתמודד עם מחלת חורף?
1. כפי שהדגשתי – לא להוריד את החום, למעט המקרים שלגביהם נרשמה הסתייגות, אם אדם מבוגר ועדיין סובל ניתן לעשות קומפרסים קרים או אמבטיה במים פושרים.
2. לא לאכול – או אם מאוד רעבים והגוף דורש, לאכול כמה שפחות ומזונות בעלי איכות מחממת ובסיסיים, בטח ובטח לא להכניס בשר לגוף הוא מורכב מדי ודורש ממערכת העיכול הרבה אנרגיה.
3. לשתות הרבה – מפאת העלאת החום וההזעה התכופה שנוצרת משינויי טמפרטורה.
4. לנוח – להתייחס למחלה כאל נופש לא כאל עוד מקור לסטרס ("לא מתאים לי השבוע להיות חולה") הגוף מדבר אלינו ועלינו להקשיב, ניתן לקרוא ספר מערימת הספרים שאליהם איננו מצליחים אף פעם להגיע, ניתן לשוחח בטלפון עם חבר ניתן להזמין אדם שאנו שמחים בקרבתו למעוננו.
5. ודבר אחרון ולא פחות חשוב, בזמן שאנו שוכבים במיטה עם עצמנו ומחשבותינו, לנסות ולשער, למה חלינו? מה התכיפות של המחלות שלנו בזמן האחרון? האם ישנה סיבה רגשית שיכולה לעלות בדעתנו למצב זה? יכול להיות שאין ואילו סיבות פיזיות גרידא.
אחרי שעשינו כול זאת ולמרות שהמחלה עברה, הייתי מציעה בכול זאת להוסיף לנו עוד יום מנוחה אחד יום של מעבר, יום של הבדלה לפני שאנחנו עוטים על עצמנו את שיגרת היום ואת המצוקות והלחצים שאיתם אנו נדרשים להתמודד.
והערה לסיום סיומת. המאמר שכתבתי אינו בבחינת מרשם לטיפול במחלות אלא הצגת גישה טבעית הוליסטית, בשעת הצורך ואם המצב מורכב יותר יש לפנות למומחה בריפוי טבעי, כול מקרה לגופו, תרתי משמע.
תהיו בריאים!
תכנים נוספים
