Designed by Pixabay

כשמאסטר בסטוריטלינג מקבל את הבמה

תשנאו או תאהבו אותו, אבל מטראמפ, אי אפשר להתעלם. הוא הגיבור, המושיע של הסיפור שלו, ובתפקיד הרשעים ניצבים מולו הדמוקרטים והעיתונאים. את הסיפור הזה, ועוד רבים אחרים, הוא שולח ישירות ללב של ההמונים.

לפני 4 שנים בבחירות של המפלגה הרפובליקנית, היה דבר אחד שהיה אפשר לומר על כל המתמודדים, הם היו משעממים. הנאומים שלהם היו ארוכים, מלאים בעובדות, מספרים, ובעיקר קלישאות. הקהל היה יושב מנומנם ומדי פעם מגיב במחיאת כף מנומסת. אבל לא אצל טראמפ,  אצלו כל עצרת בחירות הפכה לאירוע, כל נאום היה חגיגה. אנשים קפצו, רקדו, מחאו כפיים בלהט. היה רגש של התלהבות באוויר, סוף סוף הם הרגישו שיש מישהו שהם יכולים ללכת אחריו, שיש מישהו שמספר את הסיפור שלהם.

טראמפ יודע לספר סיפור. לא צריך לחפש רחוק, אפשר פשוט להסתכל על האנשים הנלהבים שמגיעים לעצרות שלו. עשרות אלפים, חמושים בכובעים אדומים, עטופים בדגלי ארה"ב, מנסים לתפוס את מבטו לשנייה ולצעוק לו שהם אוהבים אותו. וכל זה, גם במחיר של הידבקות בוירוס קטלני.

גיבור, רשע וקורבן

לפי מארק מקינסון, יועץ תקשורת ואסטרטגיה, אנשים נוטים להצביע "למועמד בעל הנרטיב הטוב ביותר", לא לפי נתונים או עובדות. הסטוריטלינג של דונלד טראמפ לרוב לא נשען על עובדות או על האמת, אבל הוא לא ממש צריך אותן. טראמפ מבין את כוח הסיפור, את העוצמה שבנרטיב מדויק ובעיקר את החשיבות של לחבר רגשות לסיפור.

אז מה זה סיפור טוב? לכל סיפור טוב נדרשים שלושה מרכיבים בסיסיים: גיבור, רשע וקורבן. ולכל סיפור מצוין נדרש גיבור על, רשע איום במיוחד, קורבנות מסכנים וקונפליקט בין טוב לרע בממדים אפיים. 

קחו לדוגמה את הסלוגן שליווה את שני מסעות הבחירות של טראמפ:

MAKE AMERICA GREAT AGAIN (AGAIN)

במשפט אחד פשוט, יש אויב, רשע שלא מאפשר לאמריקה לחזור לגדולתה, ומונע מאזרחיה הפטריוטים של ארה"ב, "הקורבנות" לחיות את החיים האמריקאיים. טרמאפ כמובן שם את עצמו, בתפקיד הגיבור האול-אמריקאי שיחזיר אותם למקום שמגיע להם.

הסלוגן הפשוט הזה מצליח בגאונות לעורר שלושה מהרגשות השליליים הבסיסיים שיש לנו:

עצב – על מה שהיה, על איך פעם היינו גדולים וטובים.

כעס – על הדברים הנוראיים שקורים היום.

פחד – ממה שעלול לקרות לנו בעתיד מהאויבים שלנו.

ומהצד השני, שם מעבר לקשת, מחכה לנו שוב "אמריקה הגדולה", אם רק נבחר בטרמאפ, נוכל להחזיר את התקווה, האמונה ולהגשים את החזון שאבד.

לאורך כל נאומי טראמפ, הוא שוזר שוב ושוב את סיפור הגיבור, הרשע והקורבן:

לא מרגישים בטוחים בבתים שלכם? זה משום ש-ANTIFA באים מהעיר לשדוד את הבתים בפרוורים שלכם, ה- BLM באים להרוס לכם את העסקים ואנסים ממקסיקו באים אחרי הנשים שלכם.

לא מצליחים לסגור את החודש? האשמה היא על סין, מקסיקו ועל הסוציאליזם השמאלני הקיצוני.

אין לכם מישהו כמוכם בקונגרס או בסנאט? זה כי וושינגטון נשלטת ע"י ה DEEP STATE, ע"י פוליטיקאים מושחתים והיא "ביצה שצריך לייבש".

הגיבור בשער

ומי הוא הגיבור שמוכן לעמוד מול כוחות הרשע האלו? אם לא טראמפ, הגיבור שמתכונן לקרב אפי של חייו ושל חיי האמריקאיים. טראמפ מיצב את עצמו בתפקיד הגיבור שלא פוחד להגיד את מה שאנשים "נורמליים" פוחדים להגיד מהפחד שיפטרו או ינדו אותם; טראמפ סיפר סיפור על גיבור שאי אפשר לקנות, כי יש לו הון עתק; הוא גאון, הוא חכם, והוא איש העסקים הממולח, שהם היו רוצים להיות.

בקרב האפי בסיפור של טראמפ, הוא הגיבור מצד האור המנצח את כוחות החושך. הוא היחיד שיכול לעמוד מולם ולהחזיר את הגדולה. המציאות לא מורכבת, היא פשוטה וברורה וזה סוד הקסם שלו.

דונלד טראמפ שבילה עשרות שנים בעין הציבור, שהיה כוכב ראליטי ענק, יודע היטב מה תופס את תשומת הלב, מה גורם לאנשים להפוך למאמינים. מהו הסיפור, המשפט, הרגש שאותו אנשים יזכרו. וזה בדיוק האימפקט שיש לסטוריטלינג עלינו.