לכתוב זה כמו לבשל. לא לסתם לבשל. לכתוב זה כמו לבשל משהו מיוחד לחבר טוב.
יש אנשים שנולדו עם כישרון לבישול. הם יודעים בדיוק מה יהיה הטעם, הריח והמראה של מה שהם מתכוונים להכין עוד לפני שחיממו את התנור. אחרים יכולים ללמוד לבשל בעזרת קריאה, התבוננות, וכמובן התנסות. עם ניסיון, כל אחד יכול לההפך לטבח טוב ובטוח בעצמו יותר. אבל דבר אחד בטוח: כדי להכין תבשיל ראוי, חייבים לאהוב לבשל.
דעו למי אתם מבשלים
״בישול הוא ליצור משהו טעים עבור מישהו אחר.״ — איומי קומורה
כאשר אתם מבשלים בשביל אחרים, אתם לוקחים אותם איתכם למסע. כל טעימה היא כמו צעד על שביל שסללתם עבורם. אם תרצו שהם יצעדו בעקבותיכם לאורך כל הדרך,אתם חייבים להכיר את האנשים שאתם לוקחים איתכם. אתם חייבים לדעת לא רק שהם מסוגלים ללכת איתכם, אלא שהם יאהבו את הדרך.
אם אתם מבשלים לחבר צמחוני, כדאי שלא תבנו על הכנת סטייק. לא משנה כמה נהדרת תהיה המנה, חברכם כנראה שלא יוכל להעריך אותה. אם השותפה שלכם לארוחה לא אוהבת שוקולד (מוזר ככל שזה יישמע), כדאי שתיקחו זאת בחשבון לפני שתבחרו קינוח. אתם חייב להכיר את האנשים בשבילם אתם מבשלים, ולכוון למה שהם אוהבים. זה התנאי הראשון לפני יציאה למסע המשותף. וכשאתם מתכננים על מה ואיך לכתוב, אתם חייבים לעשות את אותו הדבר.
כשאתם שוקלים מה יהיה נושא הכתיבה הבא שלכם, אתם חייבים לראות לנגד עינכם איך הוא יתקבל על–ידי הקהל שלכם. כשאתם מחליטים לרדת לרמת פרטים מסויימת, שאלו את עצמכם האם הקהל שלכם יוכל לעקוב אחריכם. כשאתם בוחרים להשתמש בדוגמא בטקסט, כדאי לוודא שהיא עוזרת לקוראים להבין את הרעיון ושהיא לא תגרום להם לסטות מקו המחשבה שאתם רוצים להוביל.
אתם חייבים להכיר את הקהל שלכם לפני שתכתבו אפילו מילה בודדת ולפני שתגבשו רעיון לכתיבה.
היכרות עם הקהל אין משמעה להמנע מלאתגר ולהפתיע אותו. כדי ליצור אימפקט על הקוראים (או לבשל תבשיל שיצליח להדהים את הסועדים), אנחנו חייבים לקחת אותם אל מעבר לציפיות שלהם. אנחנו חייבים למתוח את גבולות הידע של הקהל ולהוביל אותם לשטח אותו הם עדיים לא מכירים. זה הערך שהתוכן שלנו מביא ומה שיגרום לו לבלוט מעל תכנים אחרים. אבל אם נפתיע את הקוראים מדי, עם רעיונות קשים מדי לעיכול יחסית להיכן שהם נמצאים היום, נאבד אותם. לפעמים נרצה בכל זאת ״לזעזע״ את הקהל ולאתגר את כל מה שהם יודעים, אבל זו תמיד צריכה להיות החלטה מודעת. לנו ככותבים אסור להיות מופתעים מהתגובה.
בכתיבה, כמו בבישול, כל החלטה צריכה להיות מכוונת, ואי אפשר לקבל החלטות מושכלות בלי להכיר את האנשים בשבילם אנחנו מבשלים את התוכן שלנו.
אספו ובחרו את חומרי הגלם
״בישול מצריך תשומת לב, סבלנות, ומעל הכל, הערכה למתנות הטבע.״ — ג׳ודית ב. ג׳ונס
הדבר הראשון שלומדים כשלומדים לבשל הוא שהאיכות של מה שנכנס לתבשיל משפיעה על איכות התוצאה. אנחנו חייבים לבחור את חומרי הגלם הטובים ביותר שנוכל למצוא כדי ליצור מנה שתחרט בזיכרון.
מרכיב לא מוצלח אחד יכול להרוס מה שהיה יכול להיות מעדן, ובדיעבד אחרי שהוסף למנה, אין הרבה מה לעשות.
גם כתיבה תלוייה בחומרי גלם. כל פיסת רעיון, דעה, או אמירה שנוסיף לטקסט משפיעים ישירות על הטקסט בכללותו. כל מרכיב כזה חייב להיות מושלם, או ליתר דיור, מושלם בהקשר של המטרה שאנחנו רוצים להשיג. רעיון לא אפקטיבי או אמירה שאינה קשורה למטרה יכולים להרוס בקלות טקסט טוב.
איסוף חומרים ובחירת הטובים ביניהם הוא שלב חיוני בכתיבה. הוא מתחיל באיסוף כמה שיותר חומרים מגוונים, כדי שנוכל לבחור את המתאימים ביותר בהמשך. דמיינו שאתם הולכים לשוק לפני שיש לכם מושג מגובש על מה תבשלו. אתם מלקטים חומרי גלם ממגוון דוכנים וחנויות, מחפשים טעמים חדשים, מתבוננים, מריחים, טועמים. חוויות הבישול מתחילה הרבה לפני שאנחנו נכנסים למטבח.
לדעת מה להשאיר מחוץ לתבשיל חשוב לא פחות מלדעת מה להוסיף. לא כל מרכיב שאנחנו רואים (ואפילו קונים) ייכנס לסיר. כמו בבישול, אנחנו צריכים לבדוק לא רק את איכותו של כל מרכיב, אלא גם לחשוב איך (והאם) הוא ישתלב במנה. אפילו חומר הגלם המדהים ביותר יכול להרוס מנה אם הוא לא מתחבר לשאר המרכיבים. אף פעם לא נזרוק לסיר מרכיבים טובים רק כי הם טובים — תמיד נחשוב על סך כל התבשיל.
היחס בין הרעיונות השונים בטקסט משפיע גם הוא על איכות התוצאה. יותר מדי רוטב יכול להרוג את המנה, כפי שלהרחיב רעיון צדדי בלי פרופורציה לרעיון המרכזי יכול להרוס טקסט. לא תמצאו נוסחא ליחסים המדוייקים, כמובן. שף טוב מפתח עין (וטעם) ליחסים המושלמים, אך גם הם משתנים ממנה למנה לפי האפקט והמטרה שנרצה להשיג.
מלאו את המזווה שלכם בחומרי גלם מצויינים, ודעו מתי, איך, ובאיזו מידה להשתמש בכל אחד מהם.
לחתוך ולקצוץ, לבחוש ולערבב
״בישול הוא כמו ציור או כתיבת מנגינה. כפי שיש מספר מוגבל של תווים או צבעים, יש מספר מוגבל של טעמים — האופן בו אתה משלב אותם הוא זה שמבדיל אותך מהשאר.״ — וולפגנג פק
אז, אנחנו יודעים למי אנחנו מתכוונים לבשל, ומצאנו רעיון למנה המושלמת. אספנו חומרי גלם, ובחנו כל אחד מהם בקפידה לוודא שישתלבו במנה ואחד עם השני. כל מה שנשאר זה לזרוק הכל לסיר ולחכות.
טוב, לא בדיוק. מה שנבחר לעשות עם המרכיבים השונים חשוב לא פחות מהמרכיבים עצמם. הסדר שנבחר להוסיף את המרכיבים, ההכנה המוקדמת של כל אחד מחומרי הגלם, ומה שנעשה אחרי הוספת כל מרכיב — כל שלב בבישול משפיע על המנה שתיווצר. אפילו המנה הפשוטה ביותר, כמו קערת אורז, תצא שונה לגמרי אם נוסיף את האורז למים רותחים, או שנוסיף מים לאורז שטוגן מעט קודם לכן. עכשיו, דמיינו כמה אפשרויות ווריאציות יש כשמדובר במנה עם עשרות מרכיבים.
גם כאן, אנחנו חייבים לעשות בחירה מושכלת לגבי אופן הוספת כל מרכיב כדי שיתחבר ויתרום למנה בצורה מושלמת.
עיבוד כל אחד מהרעיונות שלנו לפני ההוספה לטקסט דומה לעיבוד חומרי הגלם בבישול. את חלקם צריך לקלף מחלקים מיותרים. אחרים צריך לקצוץ כדי שיהיו פשוטים יותר לבישול ולמאכל. יש רעיונות שצריף לערבב ביחד כדי שיספגו את הטעמים אחד של השני וייצרו רעיון חדש. חישבו על כל אחד מהרעיונות שאספתם, עבדו אותם, שחקו איתם, והחליטו איזה תפקיד הם יתפסו בטקסט שלכם.
אחרי העיבוד של כל רעיון, יש למצוא לו את המקום הנכון בטקסט. לאותו רעיון יכולה להיות השפעה שונה לגמרי על הקורא בתלות בהקשר והאופן בו הוא מתכתב עם הרעיונות שלפניו ואחריו בטקסט. גם כאן, אל תחפשו את הדרך שתהיה נכונה תמיד לשילוב רעיונות. שאלו את עצמכם: ״האם זו הדרך הטובה ביותר ליצור את האפקט שרצינו?״ עם הזמן תפתחו את התחושה למה עובד ומה פחות, בדיוק כמו בבישול. אבל בסופו של דבר, תמיד כדי לטעום מהתבשיל תוך כדי ההכנה ולוודא שהוא עומד בציפיות שלכם.
תיבול
״בישול אינו כימיה. בישול הוא אמנות. הוא מצריך אינסטיקטים וטעם יותר ממידות מדוייקות.״ — מרסל בולסטין
בהשוואה למרכיבים הראשיים בתבשיל, אנחנו מוסיפים תבלינים בכמויות מזעריות.
אבל בשימוש נכון, תבלינים יכולים להפוך לליבו של כל תבשיל. תבלינים מחזקים טעמים והופכים אותם לעשירים יותר. תבלינים מחברים טעמים. הם יכולים להוסיף טעמים חדשים או לשנות טעמים קיימים.
תבלינים יכולים להפוך כל מנה למיוחדת ובלתי–נשכחת.
כשאנחנו כותבים מאמר, הרצאה, או מתקשרים בכל צורה אחרת, תבלינים יכולים לשדרג את התוכן שלנו ולהפוך אותו מרשימה פשוטה של רעיונות לטקסט שמהדהד במוחו של הקהל. רעיונות מצויינים, כמו המרכיבים העיקריים בתבשיל, הם הכרחיים, אבל התיבול הוא מה שגורם לטקסט לבלוט מעל כל השאר.
סיפורים, דוגמאות, מטפורות, המחשות ויזואליות, וציטוטים הם רק חלק מהתבלינים בטקסטים מקצועיים. הם יכולים לתת חיים לרעיונות שלנו ולהפוך אותם למוחשיים יותר. התבלין הנכון יאיר את הרעיונות שאנו מנסים לבטא באור חדש, וייתן להם יותר עומק וחיות. מטפורה אפקטיבית תגרום לקהל לחשוב. דוגמא טובה תחבר את הקהל לרעיון המופשט. מובן שנוכל לתקשר את הרעיונות שלנו בלי התבלינים הללו, ועדיין יהיה לרעיונות ערך, אבל התבלינים שנבחר להוסיף יגבירו את האימפקט של מה שיש לנו לאמר.
בכתיבה, כמו בבישול, צריך לתבל במידה. אם נוסיף יותר מדי מתבלין מסויים, הוא עלול להשתלט על הטקסט. לא נרצה שהקהל ייקשר ריגשית לסיפורים שנביא, למשל, על חשבון פספוס המסר, בדיוק כפי שלא נרצה שהתבשיל שאנחנו רוקחים יהיה מלוח מדי. כמו בבישול, אי אפשר להגדיר נוסחא מדוייקת למינון הרצוי של כל תבלין. בסופו של דבר, זה עניין של טעם — טעם שמתפתח עם הזמן. המפתח הוא להיות מודע לאפקט של התבלין ולקבל החלטה מודעת אם וכמה ממנו להוסיף בהקשר מסויים.
ומכיוון שבסופו של דבר טעם הוא דבר אישי, זיכרו שלא כל תבלין מתאים לכל אחד. כדי לתבל ״נכון״ אנחנו חייבים להכיר את הקהל ולחשוב על ההקשר. לא כל דוגמא, מטפורה, או סיפור יתאימו לכל סוג קהל ולציפיות שלו. לפעמים, להפתיע את הקהל עם תבלין בלתי צפוי יהפוך טקסט שגרתי לתוכן מדהים ואפקטיבי. אבל כמו בהקשרים אחרים, השימוש בתבלין חייב להיות מבוסס החלטה מודעת תוך ניסיון לצפות את האפקט שיהיה לו על הקהל. תבשיל חריף במיוחד, לא תמיד יתקבל בברכה.
התנסות
״למתכון אין נשמה. אתה, הטבח, חייב להכניס נשמה אל תוך המתכון.״ — תומס קלר
כשרוב האנשים מתחילים את דרכם בבישול, הם משתמשים במתכונים. זו דרך מצויינת ללמוד מה עובד ומה לא, ולקבל רעיונות שלא היו עולים על דעתנו אחרת. זו ללא ספק דרך בטוחה. אם משהו משתבש, זה כנראה עניין של טכניקה, ועם כל ניסיון נוסף, האספקטים הטכניים של הבישול וודאי ישתפרו.
אבל אנשים עם תשוקה אמיתית לבישול לא יישארו עם המתכונים המדוייקים והמוכחים לאורך זמן. הם יפתחו במהרה טעם ותחושה משלהם. בשלב מסויים העניין הוא כבר לא ״מה עובד״ אלא ״מה אני רוצה ליצור.״ ובנקודה הזו, הם מתחילים להתנסות. הם מנסים מרכיבים חדשים ותבלינים חדשים. הם משחקים בדרכים חדשות לחבר אותם. לעיתים הם דוחפים את עצמם ואת האנשים להם הם מבשלים מעבר לגבולות הנוכחיים שלהם. הם לוקחים סיכונים בידיעה שלא כל סיכון יסתיים בהצלחה.
אבל כשהתנסות כזו מצליחה, היא מצליחה בענק!
אנשים שמתחילים לכתוב מחפשים לעיתים קרובות נוסחאות ותבניות. הם רוצים ליישם את ״המבנה האידיאלי״ למאמר או הרצאה. והם עושים זאת מסיבה מצויינת: יש הרבה יותר דרכים לא אפקטיביות לכתוב מדרכים מוצלחות. ללא ניסיון מוקדם, אנחנו שואפים ללמוד ממה שכבר הוכח, וכללים ומבנים קשיחים מגלמים את הידע הזה. לפחות בהתחלה.
אי אפשר לעבוד עם תבניות מוגדרות מראש לנצח. לא אם אנחנו רוצים ליצור תוכן אפקטיבי על בסיס קבוע. מהר מאד נתחיל להשתעמם, וגרוע מכך, הקהל שלנו ישתעמם כנראה עוד קודם. כדי ליצור אימפקט מתמשך, אנחנו חייבים להתנסות ברעיונות חדשים ובדרכים חדשות להעביר אותם. אנחנו חייבים לחפש כל הזמן תבלינים חדשים ולשחק עם צורות שונות לחבר אותם לרעיונות ומבנים חדשים. זה לא שאנחנו צריכים להתחיל כל פעם מדף חלק, אבל את התבניות המוגדרות והנוסחאות ״שעובדות״ כדאי לשים בצד בשלב מסויים, ולפתח את הטעם והגישה שלנו. זו הדרך שלנו לפתח קול ייחודי שהקהל יזכור.
ככל שנצבור יותר ניסיון, כך נוכל למתוח את גבולות ההתנסות שלנו. כדי להתחיל להתנסות דרוש ביטחון, כמו גם הכרת העקרונות הבסיסיים של כתיבה טובה ואפקטיבית. אבל יותר מכל דבר, התנסות דורשת מוכנות לשחרר את המוכר והידוע ולשחק עם משהו חדש. ההתנסויות שלנו בכתיבה לא חייבות להתבסס על שינויים קיצוניים. די בכך שלא נחזור לעשות את אותו הדבר פעם אחר פעם.
דרך אחת להצית את הדמיון לגבי אפשרויות והתנסויות שונות היא לצרוך באופן עקבי תוכן מגוון של יוצרים אחרים. קראו ספרים ומאמרים של כותבים שונים ובתחומים שונים. האזינו להרצאות ופודקאסטים. שימו לב לא רק לרעיונות השונים אלא לאופן בו הם מבוטאים ובתוכן שעוטף אותם. כל אלה יגרמו גם לכם לרצות לשחק ולהתנסות בכתיבה שלכם.
טבח טוב כנראה צריך לאהוב גם לאכול.
לאהוב לכתוב
״בישול הוא בעת ובעונה אחת משחק ילדים והנאה למבוגרים. בישול שנעשה בתבונה הוא מעשה של אהבה.״ — קריג קלייבורן
כדי לכתוב בצורה שמשפיעה על אנשים, חייבים לאהוב לכתוב.
אם תנסו להכין תבשילים טעימים ומיוחדים בלי לאהוב לבשל, כנראה לא תצליחו לאורך זמן. כתיבה אינה שונה. תוכלו כמובן לכתוב תוכן רהוט מבלי להנות מהתהליך אפילו לשנייה. האם התוכן יהיה אפקטיבי והאם תוכלו לעשות זאת פעם אחר פעם? אני בספק. עם כל הטכניקה, חומרי הגלם, והתבלינים העשירים, הקהל שלכם יודע כשמשהו נכתב שלא מתוך אהבה.
אנחנו לא יכולים לצפות שמישהו יאהב טקסט שאנחנו כותבים אם אנחנו לא אהבנו לכתוב אותו.
כתיבה לא מתאימה לכל אחד. כך גם בישול. אבל אם אתם מרגישים שיש להם משהו לחלוק עם הלקוחות הפוטנציאליים שלכם, הקולגות שלכם, החברים, או העולם, יכול להיות שאתם פשוט צריכים לנסות — לנסות להפוך את הרעיון לתוכן אפקטיבי ומושך. אם עדיין לא לא ניסיתם, למה לא להתחיל מיד?
ואם אתם אוהבים לכתוב, כל השאר כבר יסתדר.
תכנים נוספים
