-להפוך-את-המופנמות-ממחסום-להזדמנות

Designed by Pixabay

איך להפוך את המופנמות ממחסום להזדמנות?

כולנו למדנו שהזדמנויות צריך "לתפוס" או לנצל, בין אם אלו הזדמנויות במישור האישי או במישור המקצועי. כדי לעשות זאת, קודם כל, אנו צריכים להבחין בכך שקיימת הזדמנות. אבל זה כשלעצמו אינו מספיק.

אנו צריכים להיות פרואקטיבים ולבצע פעולות מסוימות אשר תאפשרנה להפוך את ההזדמנות למציאות, שממנה נוכל להפיק תועלת.
לא מעט אנשים מופנמים רואים את מופנמותם כמחסום, ולכן הם מתקשים לסרוק את המציאות, לאתר בה הזדמנויות ולפעול למימושן.
הקושי נובע מכך שלרוב הם דילגו על שלב אחד בדרך, השלב של מציאת ההזדמנות שבמופנמות בתוך עצמם.

אם כך, איך הופכים את המופנמות להזדמנות?

ההסתכלות על המופנמות כמחסום לא צמחה "יש מאין". לאורך השנים מצאו את עצמם אנשים מופנמים בסיטואציות שונות שבהן הם נשפטו על היותם "שקטים מידי". הביקורת שנשמעה מפי דמויות שונות, ביניהן גם דמויות משמעותיות, הביאה למצב שבו השקט המאפיין אותם, נקשר אסוציאטיבית עם מילים, כמו "פגם", "דחייה" ו"דורש תיקון", מה שייצר כמעט באופן טבעי את המחסום הרגשי.

אם נוסיף לכך את האידיאל המוחצן, שהוא חלק בלתי נפרד מהתרבות המערבית ואשר יצר נורמות ברורות ואחידות במגוון נושאים, החל מאופן התנהלות ישיבת עבודה ועד זיהוי המנהל המוצלח, לא נתקשה להבין איך השתרשה התפיסה של המופנמות כמחסום.

נקודת המבט הזאת פוגשת את האדם המופנם יום יום ומתבטאת בקושי לפעול, בין היתר, למול הזדמנויות חדשות או ניצול הזדמנויות קיימות במישור המקצועי.

לא פעם, אנו חושבים שהמחסום הוא תלוי הסיטואציה או תלוי המקום שבו אנחנו נמצאים, ולכן אם נשנה את הנסיבות החיצוניות שלנו, אנו מאמינים כי המעצור ייעלם. אך ברוב המקרים, זה פשוט אינו קורה. כתוצאה מכך אנו חווים תחושות של תסכול ושל חוסר סיפוק בחיינו.

ולכן, דווקא בתקופה הזאת, כשמצד אחד, לא מעט אנשים נמצאים בחיפוש עבודה ומחפשים הזדמנויות תעסוקה ומצד שני, הארגונים עברו למודל עבודה היברידי, מהבית ובאמצעות הזום (מודל נוח יותר ושמאפשר השתתפות אקטיבית עבור אנשים מופנמים), חשוב שנדע למנף את הסיטואציה הקיימת שנוצרה,לטובת השגת מטרותינו.

אז איך בכל זאת אפשר להפוך את המופנמות להזדמנות?

כדי לשנות את המציאות חשוב להתחיל בעבודה בתוך המעגל הפנימי (של עצמנו) ורק אחר-כך להגיע לפעולות במעגל החיצוני (מחוץ לעצמנו).

שלב ראשון : חזרה למהות 

השלב הראשון מתמקד בחזרה למהות,  בגילוי מחדש של "האני האמיתי" . כאן נדרש תהליך של הרחבת המודעות האישית שמטרתו היא להפריד בין הקול שלנו לקולות האחרים אשר הוטמעו בתוכנו ואשר אינם רלוונטיים לחיינו, כגון הפידבקים שקיבלנו במשך השנים על כך שהאופי השקט שלנו הוא דבר פגום. התהליך ההכרחי הוא התחברות מחדש לעצמנו באמצעות היכרות עם הערכים, עם האמונות, עם הדעות ועם החוזקות שלנו. כך תוכל הראייה שלנו להיות ממוקדת ומאוזנת יותר ותאפשר לנו למצוא את ההזדמנות שבמופנמות ולשנות את "הסיפור" שהיה לנו.

שלב שני: הרחבת אזור הנוחות

השלב השני מתמקד במתיחת הגבולות שלנו, ממש כמו גומי.  הרחבת אזור הנוחות תאפשר לנו מצד אחד,  להרגיש ביטחון עצמי ומצד שני, תקנה לנו את היכולת להגמיש את סט התכונות שלנו בהתאם למטרה שאותה אנו רוצים להשיג.

בשלב הזה מדובר בלקיחת החוזקות הקיימות ובשימוש בהן בסיטואציות שטרם השתמשנו בהן.  לדוגמה, לקיחת יכולת פתרון הבעיות המצוינת שיש לאנשים מופנמים והבאתה לידי ביטוי בישיבת הנהלה. עצם השימוש בחוזקה יאפשר למתוח את אזור הנוחות ביתר קלות. נדרש כאן, כמובן, סיעור מוחות כדי למצוא את הדרך להביא את היכולת הזאת לידי ביטוי.  ניתן להשיג זאת, לדוגמה, באמצעות העלאת מצגת  בישיבה או באמצעות הנחיה של פגישת סיעור מוחות בטכניקה המשלבת זמן חשיבה אינדיבידואלי ועבודה בקבוצות קטנות כדוגמת THINK-PAIR-SHARE.

היכולת להרחיב את אזור הנוחות ולהגמישו תתאפשר ביתר קלות במצבים שבהם ירגיש האדם המופנם שהוא פועל למען מטרה ראויה מבחינתו, או לחילופין כאשר הוא פועל מתוך התשוקה שלו.

שלב שלישי: בניית תוכנית פעולה

רק לאחר שחזרנו למהות והרחבנו את אזור הנוחות, נוכל לפעול במעגל החיצוני מול הזדמנות קונקרטית שזיהינו על-מנת להבטיח שתתממש.  בשלב זה חשוב לבנות תוכנית פעולה שתיכנס לתוך הלו"ז.

תוכנית הפעולה תורכב ממענה לשאלות הבאות :

מה אעשה?

איך אעשה זאת ? מה יסייע לי?

מתי?

לסיכום

הזדמנות היא מצב העשוי להביא תועלת.  התועלת שנפיק תלויה בצורה שבה ננהג. הדרך שבה נבחר לנהוג תלויה באופן ישיר באמונות שלנו לגבי עצמנו בכלל ולגבי המופנמות בפרט. חשוב לזכור שכדי למנוע היווצרות מחסומים חדשים, עלינו להתחיל קודם כל מלהעריך את עצמינו לפני שהאחרים יעשו זאת.

מופנמות היא בסופו של דבר האופן שבו נטען אדם  באנרגיה, וככזאת אין סיבה שהיא תהווה חסם בדרך למימוש מטרותינו.